כאשר אדם הולך לעולמו, מתחלק כל רכושו וממונו בסדר הקבוע בחוק הירושה, או לחלופין בהתאם לצוואה, אם נכתבה. כל מה שנותר לאחר מותו, יוגדר כעיזבונו של המנוח.
לא ניתן לכפות על יורש לקבל את חלקו מעיזבון המנוח, ולכן ס' 6 לחוק הירושה מאפשר להשתחרר מנכסי המוריש. לעתים, הסיבות להסתלקות מהעיזבון נובעות ממניעים רגשיים, הרצון להטיב עם שאר בני המשפחה, השתחררות מחובות הרובצים על נכסים או חשבונות בנק וכדומה. מדובר בנוהל חד צדדי, כיוון שלא נדרשת הסכמתו של מי שלטובתו נעשתה ההסתלקות, אלא רק הצהרה של מי שהחליט להסתלק מהעיזבון אשר תוגש בפני הרשם לענייני ירושה או בית המשפט. ההצהרה חייבת להיות חתומה ומאומתת ע"י עו"ד, ולא ניתן להסתלק מעיזבון בע"פ או בהתנהגות.
ע"פ לשון הסעיף, נראה במי שהסתלק מהעיזבון כמי שמעולם לא קיבל את תואר היורש, ולא כיורש לשעבר. זה יכול להיות יתרון במצבים בהם ישנם נושים המעוניינים להיפרע מחלקו של היורש בעיזבון. קיימות שתי אפשרויות להסתלקות:
- הסתלקות כללית מהירושה, שלאחריה מתחלקת הירושה ע"פ דין בין היורשים שנותרו.
- הסתלקות ספציפית לטובת בן/ בת זוג של הנפטר, ילדיו או אחיו.
מרגע שיורש הסתלק מחלקו בעיזבון לא ניתן לחזור אחורנית ולבטל את ההסתלקות. רק במקרים חריגים, שבהם יוכח כי הופעל לחץ כלשהו על היורש להסתלק מחלקו, הציגו בפניו מצג שווא או הטעו אותו, יכול ביהמ"ש להחליט כי ההסתלקות בטלה.
ישנם אינן ספור מקרים בהם בני משפחה הסתלקו מחלקם בעיזבון, לאחר שהוסכם בעל פה בינם לבין היורשים האחרים, כי יקבלו את חלקם בעיזבון בשלב מאוחר יותר. במקרים רבים, החוזה לא קוים, והיורשים שהסתלקו נותרו ללא הרכוש, לאחר שנטעו אמונם בבני משפחתם.
בתי המשפט קבעו בפסקי דין כגון ת"א 586/01 ליבנאוי נ' ליבנאוי, ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי ועוד רבים, כי הסתלקות מעיזבון שקולה לחוזה, ולכן יש לבחון אותה ברוח חוק החוזים, עיקרון תום הלב ועיקרון ההגינות. משכך, עילות כגון עושק, פגמים ברצונות המתקשרים, חוזה למראית עין, הפרת חוזה יסודית וכדומה, עשויות להביא להחלטתו של ביהמ"ש לבטל את ההסתלקות מהעיזבון ולהשיב את המצב לקדמותו, דהיינו להעניק למסתלק את חלקו המקורי.
לא מומלץ למהר ולוותר על זכויות משפטיות, וכדי להימנע מפעולות שקשה להשיב לאחור, רצוי להתייעץ עם עו"ד מומחה לענייני משפחה, צוואות וירושות על מנת לשקלל את הסיכונים והסיכויים הטמונים בפעולה שכזו.
